![[en]](../flags/UNKG0001.GIF "English"){kind=small}
![[de]](../flags/GERM0001.GIF "Deutsch"){kind=small}
![[es]](../flags/SPAN0001.GIF "Español"){kind=small}
![[da]](../flags/DENM0001.GIF "Dansk"){kind=small}
![[nl]](../flags/NETH0001.GIF "Nederlands"){kind=small}
![[he]](../flags/ISRA0001.GIF "עברית"){kind=small}
![[fr]](../flags/FRAN0001.GIF "Français"){kind=small}
![[tr]](../flags/TURK0001.GIF "Türkçe"){kind=small}
![[ru]](../flags/RUSS0001.GIF "Русский"){kind=small}
![[ca]](../flags/SPAN0109.GIF "Català"){kind=small}
![[cs]](../flags/CZEC0001.GIF "Čeština"){kind=small}
![[sr]](../flags/SERB0001.GIF "Srpski"){kind=small}
![[pt]](../flags/PORT0001.GIF "Português"){kind=small}
קראי את עמוד השאלות הנפוצות (FAQ) הזה. אם אינך מוצאת כאן את המידע שהנך צריכה, או אם הנך מחפשת מידע נוסף, יש כמה אתרים ברחבי האינטרנט בהם תוכלי להיוועץ:
הנה רשימה של ארגונים אלה:
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ז׳ול ורן נולד ב־8 לפברואר, 1828 באי פיידו, בעיר ננט. שמו המלא היה ז׳ול גבריאל ורן, והוא היה הראשון מבין חמישה ילדים שנולדו מהנשואים בין אביו, פייר ורן, עורך דין פריזאי, נצר לשושלת משפטנים מהעיר פרובנס, ואמו, סופי אלוט דה לה פוייה, ממוצא ברטוני וסקוטי. אחרי ז׳ול, נולד פול ב־1829, ושלוש בנות: אנה ב־1836, מתילד ב־1839, ומרי ב־1842.
לא לאביו, פייר ורן, ולא לאמו, סופי אלוט דה לה פוייה, הייתה נטייה כלשהי לספרות. ידוע שפייר ורן כתב כמה שירים בצעירותו, אבל הוא נמנע מכל פרסום. שיריו הושרו רק במשפחתו, מעט מאד מהם הגיעו לדפוס. למעשה, אביו של ורן חייבו לנסוע לפריז ללמוד משפטים, בהניחו כי הוא יחליפו כעורך דין בעיר ננט. הוא רצה שבנו יהיה עורך דין, לא סופר.
ורן כתב רבות בצעירותו. הוא כתב שירה (למעשה הרבה מאד), ספורים קצרים, מחזות ופזמונים. מרביתם פורסמו במגזין שיצא לאור בפריז בשם Musée des familles (מוזיאון המשפחות). כמה שנים מאוחר יותר, כאשר ורן החל להיות מפורסם, רבים מספורים קצרים ומחזות אלה — שנבחרו ע״י העורך שלו — הופיעו בכמה כרכים של סדרת ספריו המפורסמת. נוסף לכך, ספר עם אוסף של שירים ופזמונים שלו יצא לאור לאחרונה.
ז׳ול ורן היה כבר בן 35 כאשר הרומן הראשון שלו, „חמישה שבועות בכדור פורח”, יצא לאור בינואר 1863. הוא כתב את הרומן ב־1862, ובנקודה זו הוא התחיל לבקר את כל העורכים הפריזאים. אחרי מספר ימים מצא את ז׳ול אטצל, שהיה אחד העורכים המפורסמים ביותר באותו זמן. ורן נתן את הרומן, שכותרתו „מסע באוויר”, לאטצל, שהציע ודרש שינויים כדי להוציא לאור את כתב היד. להוצאה לאור הייתה הצלחה מסחררת. ורן צעד לשדה חדש: גאוגרפיה ומדע בתוך ספרות.
כן, הוא נישא. שם אשתו היה אונורין דווין (שם נעוריה היה מורל). היא הייתה אלמנה עם שתי בנות. ב־20 במאי, 1856 בא ורן לאמיין כדי להשתתף בחתונת חבר. שם, הוא פגש את אונורין, ואחרי שמונה חדשים, ב־10 בינואר, 1857 הם נשאו ועברו יחד לפריז, מקום בו ורן בלה מספר שנים. ארבע שנים אחר־כך, ב־3 באוגוסט, 1861, נולד ילדו הראשון והיחיד, מישל.
ב־1859, ערך מסע לאנגליה וסקוטלנד, יחד עם חברו אריסטיד אינייר. מסלול המסע היה: בורדו, ליברפול, אדינבורו, סקוטלנד, לונדון וכו׳. הרומן שיצא לאור לאחרונה (עדין לא בעברית) „אחורנית לבריטניה” קבל את ההשראה ממסע זה.
ב־1861, נסע ז׳ול ורן לסקנדינביה, לנורבגיה ודנמרק ליתר פרוט, שוב עם אינייר. כאשר היה במרחקים, אונורין ילדה את בנו מישל.
ב־1867, עלו ז׳ול ורן ואחיו פול על ה„גרייט איסטרן” להפלגה לארצות הברית. הם בלו בארץ זו רק מספר ימים, בבקרם את ניו־יורק ואת מפלי הניאגרה. רשמיו ניתנים ברומן „העיר השטה”.
ב־1872, בקר בלונדון ובוולוויץ׳.
בין 1871 ו־1873 הוא נסע לג׳רזי, גרנזי וסרק (בהזמנת אטצל).
ב־1876, ערך מסע לאורך חופי אנגליה.
ב־1878, ערך ורן מסע ארוך בספינתו, „סנט־מישל 3”. הוא בקר בליסבון, טנג׳ר, גיברלטר ואלג׳יר.
ב־1879, הפליג לאנגליה וסקוטלנד, שוב עם „סנט־מישל 3”. הוא ביקר בירמות׳, אדינבורו ודובר, ההברידים וכו׳.
ב־1880, נסע לאירלנד, סקוטלנד ונורווגיה.
ב־1881, ערך מסע להולנד, גרמניה ודנמרק, על ספון „סנט־מישל 3”. פול ורן כתב אודות מסע זה את הספור הקצר „מרוטרדם לקופנהגן”.
ב־1884, שט ורן בים התיכון עם „סנט־מישל 3” ובקר באלג׳יר, מלטה, איטליה וארצות אחרות.
ב־1887, עשה ז׳ול ורן טיול דרך בלגיה והולנד, מקום בו הקריא את סיפורו הקצר „משפחת עכברי” (לא תורגם לעברית).
סנט־מישל 3
|
בילדותו, חי ז׳ול ורן באי פיידו בננט. למשפחתו היה בית גם בשנטניי, ליד העיר. ב־1847, הוא עבר לפריז, ללמוד משפטים. אחרי נישואיו, גרה משפחת ורן בפריז שנים אחדות, ואז עברה לאוטיי (כיום רובע של פריז) ואחר־כך ללה־קרוטואה. ב־1871, התיישב ז׳ול ורן באמיין, היכן שימשיך לגור בשארית חייו, תחילה בשד׳ גויינקור 23 (1871-1873), אז בשד׳ לונגוויל 44 (1873-1882), רח׳ שרל־דיבואה 2 (1882-1900) ושוב בשד׳ לונגוויל עד מותו ב־1905. |
 רח׳ שרל־דיבואה 2 |
|
ב־1888 נבחר ז׳ול ורן למועצת העיר של אמיין. הוא התמחה בעניינים תרבותיים, כמו תאטראות ובתי ספר, ועיור. הוא חנך את הקרקס העירוני ב־1889. הוא נבחר מחדש ב־1892, 1896 ו־1900. |
 הקרקס העירוני |
אכן, הוא היה. כמעט כל סופר בתקופתו היה כזה, וזה היה די מקובל להתבטא נגד יהודים, גרמנים, אינדיאנים וגזעים אחרים. כמוכן, טיפוס דמות זה היה די מקובל בספרות המאה ה־19. החברה הקתולית והבורגנית של זמנו לימדה כל אחד לחשוב באופן זה. להגנתו של הסופר הצרפתי, אומרים הרבה כי ורן לא היה כה אנטישמי כהרבה סופרים אחרים בזמנו. תפיסתו של ז׳ול ורן כאנטישמי נובעת בעיקר מדמותו של יצחק החבוט מהספר הארץ שנתלשה. מועיל לציין שהמילה „אנטישמי” בהקשר זה אין לה את המשמעות של השמדה ושואה שהיא קיבלה אחרי מלחמת העולם השניה.
סופר כבר הרבה זמן כי כאשר היה ילד, ורן קנה מקום על התלת־תרנית קורלי, כך שיוכל להפליג להודו להביא לדודניתו קרולין, שהיה מאוהב בה, מחרוזת אלמוגים. סיפור זה הובא לראשונה ע״י מרגריט אלוט דה ךה פוייה בביוגרפיה שלה אודות הסופר הצרפתי. לאחרונה נתגלה שסיפור זה היה מזוייף. כל הפרטים שנתנה בךתי אפשריים. יתר על כן, היא תארה שתי גרסאות סותרות של הסיפור. אולם, יתכן שיש אמת מסוימת באגדה זו, מאחר שפולקר דז מצטט מקור משנמ 1909, פול אודל, שסיפר כי בגיל 11, ז׳ול הצעיר פעם לקח סירה קטנה וניסה להשיג את האוקטבי בדרבה להודו.
לא ידוע מתי הייתה הפעם הראשונה שמיתוס זה הופיע, אבל אנו יכולים להבטיחכם שטענה זו מוטעית לחלוטין. ורן אכן יצא למסעות רבים. אתם יכולים לגשת בעמוד זה לשאלה ב6 אשר מונה את הארצות אליהן ז׳ול ורן נסע. לעומת זאת, ורן כתב רבים מספריו תוך שימוש בנתונים שמצא בכמה מהעיתונים האחדים שהוא נהג לקרוא כל יום. בדרך זאת, הוא יכול היה לתאר שטחים שלמים של כמה ארצות שאף פעם לא ראה.
זוהי טענה נפוצה בארצות רבות. כמה מהן הכריזו שהוא מצא השראה לספר כלשהו כאשר ביקר בארצותיהן. למעשה, טענה זאת באה מאנשים בסלובקיה, שווייץ וטורקיה. האמת היא שוורן לא ביקר אי פעם בארצות אלה ובסבירות גבוהה מיתוסים אלה נגרמו על ידי תיאורים חיים מאוד שהסופר נתן למקומות כה רבים על כדור הארץ. למידע נוסף ולפרטים על המיתוסים והאגדות אודות ז׳ול ורן אנו מממליצים בחום לגשת לדף המיתוסים של ז׳ול ורן ב־ http://www.phys.uu.nl/~gdevries/myths/.
זה אחד המיתוסים הנפוצים אודות ז׳ול ורן. המצבה, שנמצאת בבית הקברות מדליין באמיין, נושאת את שמות ז׳ול ואונורין עלייה. נוסף לכך, יש פסל שעוצב על ידי הפסל המקומי אלבר רוז, והוצב על הקבר ב־1907, בדמותו של ז׳ול ורן הבוקע מקברו ונושא את ידו הימנית אל השמיים. אל האלמוות ונעורי נצח הוא שמו של הפסל. הוא אינו רשום בשום מקום.
לא. אגדה זו הופיעה בעקבות פרסום Jules Verne: initié et initiateur, ספרו של מישל למי. המחבר מנסה להוכיח שז׳ול ורן היה קשור לאיזו אגודה איזוטרית, ודן באריכות בעובדה שז׳ול ורן הביא כמה רמזים אודות האוצר המלכותי של רן־דה־שטו בספרו קלוביס דרטנטור (לא תורגם לעברית).
איננו אוהבים את דימויו של ז׳ול ורן כנביא ותוכלו להבחין שיש הבדל בין חיזוי ותיאור. חיזוי הוא התייחסות למשהו שעדין לא קרה. תיאור, במקרה זה, יכול להיחשב כהתייחסות למשהו שכבר תואר קודם על ידי אחרים. הנה רשימה של כמה מהתיאורים המפורסמים ביותר, שנעשו על ידי ז׳וך ורן בספריו, שלאחרונה נחשבים לתחזיות:
להלן רשימה של אותם דברים שאנשים חושבים שז׳ול ורן חזה, אבל למעשה הוא אפילו לא הזכירם כלל באף אחד מספריו.
|
ז׳ול ורן כתב ספר זה ב־1863. הוא נתן את כתב היד לאטצל, שדחה אותו. הוא אמר לורן שנושא הרומן כל־כך פסימי, שפרסומו יכול להיות אסון אמתי לשמו של ורן כסופר. זו הסיבה בגללה אטצל לא הוציא לאור את כתב היד. אחרי כל זאת ורן תייק את הרומן בין ניירותיו, ו־130 שנה אחר־כך, כתב היד הופיע. המשפחה שמרה על כתב היד, אפילו שחוקרי ורן ידעו על קיומו. הוא נמצא ע״י נינו של ורן, וב־1994, הוא הוצא לאור בצרפת, ע״י אשט, ומיד זכה להצלחה גדולה. |
|
היה זה עורכו, ז׳ול אטצל, שנתן שם זה לאוסף. שלשה רומנים כבר התפרסמו בהצלחה, כאשר אטצל הגיע לרעיון לתת כותרת כוללת לאוסף. במבוא ל„מסעותיו והרפתקאותיו של קפיטן הטרס”, כתב אטצל כי מטרת „המסעות המופלאים” של ורן הייתה „להתוות את כל הידע הגאוגרפי, גאולוגי, פיסיקלי ואסטרונומי שנצבר על ידי המדע המודרני ולספר, במסגרת מבדרת וציורית... את תולדות היקום”.
הסיפור האמתי הראשון בסדרה זו היה „מסעותיו והרפתקאותיו של קפיטן הטרס”, אם ניקח בחשבון שאטצל החל לקרוא לסדרה בשם כשרומן זה יצא לאור.
פילאס פוג החל את מסעו סביב העולם ב־2 לאוקטובר, 1872. הוא יצא מלונדון בשעה 8:30 בערב, ופנה מזרחה. אחרי שבקר בארצות רבות סביב העולם כולו, האמין פוג שחזר ללונדון ב־21 לדצמבר בשעה 8:50. כלומר, באחור של 5 דקות. לכן, חשב שהפסיד בהתערבותו. לבסוף, גילה פוג שבאמת הגיע ב־20 לדצמבר ב־8:50, אחרי 79 ימים, כך שזכה בהימור! ההסבר הוא: פילאס, בלי שיחשוד בכך, הרוויח יום אחד, מאחר שפנה מזרחה. לכל מעלה שהוא נסע מזרחה, הוא הרוויח ארבע דקות. לכן, מאחר שבהיקף כדור הארץ 360 מעלות, זה מסתכם ל־ 360×4=1440 דקות או 24 שעות!
שני הכותרים הידועים ביותר הם „עשרים אלף מיל מתחת למים” ו„סביב העולם בשמונים יום”. הם עובדו לקולנוע, לסדרות טלוויזיה, והודפסו מחדש פעמים רבות בשפות רבות סביב העולם כולו.
|
|
ז׳ול ורן כתב בעיקר ספורי הרפתקאות, ולס כתב ספורי מדע בדיוני. ולס הוא „אבי המדע הבדיוני” האמתי. ורן תאר את מכונותיו בהתבססו על ידע מסוים של תקופתו, והוא הבשיל אותו רעיון או ידע, ופתח אותו. ורן הסביר את המצאותיו היטב, ועם פרטים מרובים. ולס, לעומתו, המציא את מכונותיו, שלא התבססו על כל ידע מדעי של תקופתו. מכונותיו נבנו מחומרים שלא היו קיימים, והתופעות שקרו בספורי ולס לא בדיוק מוסברות. הן אך ורק מדע בדיוני.
בגלל הצלחתו, היה על ורן לעמוד מול התקפות של שני סופרים כושלים ומרי נפש. הראשון, אדואר קדול, העמיד פנים שהוא אחד ממחברי בעיקר בעיקר „סביב העולם בשמונים יום”, אחרי שיתןף פעולה קצרצר ולא מוצלח עם ורן לכתוב טיוטה למחזה, לפני יציאת הרומן לאור. לבסוף, לא הייתה כל תביעה, אבל קדול קבל על המחזה אותן זכויות שקבל ז׳ול ורן עצמן.
אחרי פרסום „מסע למרכז האדמה”, ורן הותקף ע״י לאון דלמס, שפרסם ספורים קצרים אחדים תחת השם רנה דה פון־ז׳סט. הוא האשים את ורן בגניבת סיפורו בכותרת „הראש של מימר” שהתפרסם במגזין שלדברי ורן לא קרא אותו מעולם. ה„גניבה הספרותית” הייתה רק צרוף מקרים ביחס למסע למרכז האדמה. בעוד שפון־ז׳סט תאר את צל הירח, ורן דבר על צל השמש. התביעה התבררה ב־1877 וורן נמצא זכאי.
ברומן „ההמצאה השטנית” (במקור „עם הפנים לדגל”). שנכתב ב־1897, ז׳ול ורן כתב על תומס רוש, שדמותו הייתה בהשראת הכימאי הצרפתי יוז׳ן טורפן, שהמציא את המליניט (חומר נפץ), ונסה למכור אותו לממשלה הצרפתית ב־1885. הממשלה סירבה. ברומן, לרוש הייתה התמוטטות עצבים אחרי שמספר ארצות סרבו לקנות את המצאתו. בתכתובתו של ורן עם אחיו פול, הוא מתייחס לעתים קרובות ל־le Turpin, במשמעות הדמות רוש או הרומן „ההמצאה השטנית”. לרוש של ורן היה דמיון מעורר השתאות לטורפן. אזי, יוז׳ן טורפן תבע את ז׳ול ורן, שהגן עליו ריימון פואנקרה. לבסוף, נמצא ורן חף מהאשמות אלה. אבל, מכתב של ז׳ול לפול רומז שהוא באמת בסס את רוש על טורפן.
ז׳ול ורן הוציא לאור ב־1864 מאמר בארבעה פרקים בשם „אדגר פו ויצירותיו”, אשר הופיע במגזין Musée des familles (מוזיאון המשפחות). במאמר זה הוא עשה אנליזה מעמיקה של יצירותיו של הסופר הצפון־אמריקאי המפורסם אדגר אלן פו. לאמתו של דבר, הרומן של ז׳ול ורן „ספינקס הקרח” הוא המשך ל־„סיפורו של ארתור גורדון פים” של פו, ואומרים שורן קבל השראה מספורו של פו בכותרת „שלשה ימי־ראשון בשבוע” בכתיבת ספרו המפורסם „סביב העולם בשמונים יום”. נוסף לכך, הקריפטוגרמות או המסרים הסודיים שהיה להם תפקיד חשוב ברומנים כמו „מסע למרכז האדמה”, „הז׳גנדה”, ואפילו „ילדי רב־החובל גרנט” קבלו כנראה השראה מ„חיפושית הזהב”.
היה זה „מסע לירח” שהוסרט ע״י ג׳ורג׳ מליה ב־1902. הוא נוצר בהשראת „מהארץ אל הירח” של ורן.
איננו יודעים.השווי יכול להשתנות.זה תלוי בדברים רבים: מצב הספר (אם הוא חדש או משומש), סוג המהדורה, וכו׳ ... כמוכן, ספר ישן הוא לעתים רחוקות המהדורה הראשונה. למושגים מהדורה ראשונה או מקורת יש משמעות מאד מדויקת. למשל, מהדורה מקורית של ספר שנכתב בידי ז׳ול ורן אינה זהה למהדורה המאוירת הראשונה. למידע טוב יותר, אנו מציעים להתייעץ עם סוחר הספרים העתיקים המקומי.
לא. חתימה זו שוכפלה על כל העותקים של הרומן במהדורה המקורית. בכל המהדורות המאוירות בגודל אוקטבו של אטצל מודפסת חתימתו של ז׳ול ורן על הדף הראשון. הוא הקדיש ספר זה לשלושת נכדיו.
|
|
כן. הוא שתף פעולה עם אדולף ד׳אנרי שהפך כמה מהרומנים שלו למחזות. הוא גם שתף פעולה עם גבריאל מרסל, כאשר כתב את ספרו „ההיסטוריה של המסעות והנוסעים המפורסמים”. מרסל היה ספרן בספרייה הלאומית של פריז. ורן יכול היה לדבר ולקרוא רק צרפתית והרבה מהמידע שהיה עליו לקחת בחשבון היה בשפות זרות. לכן היה הכרחי לארגן שתוף פעולה עם מרסל. הם שתפו פעולה גם כאשר ורן כתב את „הכיבוש הכלכלי והמדעי של כדור הארץ”, למרות שעבודתו זו אף־פעם לא הושלמה או יצאה לאור. נוסף לכך, אומרים שורן כתב את הרומן „אסופי מהאנייה ‚צינטיה’” (רומן זה אינו שייך לסדרה הידועה בשם „המסעות המופלאים”) בשיתוף פעולה עם אנדרה לורי, אבל לאחרונה נאמר שהוא עשה רק עבודת הגהה, ושמו הוסף רק למטרות מסחריות. לפני זה, ורן שינה באופן עמוק שני כתבי־יד שנכתבו ע״י אנדרה לורי. שני טקסטים אלה הפכו לרומנים חתומים ע״י ז׳ול ורן: „הירושה הגדולה” ו„כוכב הדרום”. ורן שתף פעולה עם תאופיל לאוואלה כאשר הלה כתב את עבודתו „גאוגרפיה מאוירת של צרפת ומושבותיה”. לאוואלה מת ב־1866 והוא הספיק לכתוב רק את המבוא. אטצל בקש מז׳ול ורן להשלים את העבודה. למען השלמות, נוכל לציין את המספר הגדול של שתופי הפעולה שורן קבל בכתיבת כמה מהרומנים שלו. כמה מהם הם ידועים; למשל, אלה שקבל משני מתמטיקאים: דודנו אנרי גרסה ואלבר בדורו. הראשון עשה את כל החישובים המתמטיים עבור „מהארץ אל הירח” והשני עזר בכתיבת „הפוך על פיו”. פול ורן, אחיו, היה משתף פעולה אחר. הוא השתתף בכל הרומנים שעוסקים בים ובצי. לבסוף, גם את אטצל עצמו יש לקחת בחשבון כמשתף פעולה רגיל. הוא היה הקורא הראשון של כל כתבי־היד של ורן. התכתובת ביניהם — כעת בהוצאה לאור — והניתוח של כתבי היד המקוריים מראים כי אטצל הציע הצעות רבות ואפילו כפה כמה מהשנויים ששנו את הטקסט המקורי בצורה נכרת.
זו אינה טעות. במבט ראשון, נראה שז׳ול ורן עשה טעות כשרצה לתאם את העלילה בשלושה מהרומנים שלו: „ילדי רב־החובל גרנט”, „עשרים אלף מיל מתחת למים” ו„אי המסתורין”. ב„ילדי רב־החובל גרנט”, העלילה התרחשה בין 1864 ו־1865. בסוף הסיפור, במרס 1865, איירטון ננטש על אי. ב„אי המסתורין”, העלילה התרחשה בין 1865 ו־1869. היה זה בדצמבר 1866 כאשר כורש סמית וחבריו מצאו את איירטון. הוא הצהיר שננטש באי זה לפני שתיים־עשרה שנים, כלומר ב־1854. כאשר איירטון גולל את סיפורו, הוא הציב את העלילה בין 1854 ו־1855, וליתר דיוק הוא ננטש ב־18 במרס, 1855. היה זה עשר שנים לפני התאריך שמצוין ב„ילדי רב־החובל גרנט”. בנוסף, ב„אי המסתורין”, בסוף הרומן (1869), סיירוס סמית אומר לנימו שהוא הכיר אותו, מאחר שקרא ספר שנכתב בידי ארונקס במשך מסע על סיפון הנאוטילוס. אז אמר נימו שעברו שש־עשרה שנים מאז שאיש זה עזב את הנאוטילוס. זה מחזיר אותנו ל־1853. אבל, העלילה של „עשרים אלף מיל מתחת למים” התרחשה ב־1866. האמת היא ששניהם, ז׳ול אטצל וז׳ול ורן, ידעו על פרדוקס זה והודו בו. יש שתי הערות שוליים במהדורה הצרפתית המקורית של „אי המסתורין” בהן המו״ל הודה בקיום אי התאמת התאריכים גם עם „ילדי רב־החובל גרנט” וגם עם „עשרים אלף מיל מתחת למים”. ההערה הראשונה היא חלק מפרק י״ז של הכרך השני. שם, איירטון ספר את סיפורו לסיירוס סמית. הערת השוליים אומרת כי מאורעות אלה שסופרו ע״י איירטון, לקוחים מספור קודם שכותרתו „ילדי רב־החובל גרנט”, והם נוספו כדי שהקורא יבין לבסוף מדוע התאריכים האמתיים לא יכלו להינתן במקור. ההערה השנייה הופיעה בפרק ט״ז בכרך השלישי. שם, נימו ספר את סיפורו. הערה זו מקבלת את הפרדוקס בין התאריכים ב„עשרים אלף מיל מתחת למים” והספור של „אי המסתורין”, והקורא מוזמן להסתכל בהערה הקודמת שנכתבה בכרך השני.
JV.Gilead.org.il